ראש השנה התאילנדי בצ'אנג מאי – יש גם חגיגות

ראש השנה התאילנדי בעבר

תאילנד, מדינת האטרקציות, הפינוקים, החופים, המסז'ים וכל דבר העולה

על דעתנו כבר בת 2558.

השנה מתחלפת כמו בכל

העולם ב-31/12 והשנה, תאילנד תחגוג 2558 אביבים (מדינה זו הוקמה באביב, חודש אפריל). אך למרות הפסטיבל בסוף השנה האזרחית, המוכרת לנו, ראש השנה התאילנדי נחגג

בנפרד, כמו בישראל

לדוגמא. תאריך החגיגה,

ואני מתכוון לחגיגה בכל מובן העולה על הדעת,הוא ב-13/4 בכל שנה ונמשך 3ימים רצופים, עד ה-15/4. כדי להבין את עוצמת החגיגה המדהימה נלך אחורה לעבר הרחוק, לממלכת לאנה ההסטורית, לממלכת סוקותאי,

הטומנת בחובה את

המקדשים והפסלים

המדהימיםביותר שנבנו אי פעם. לממלכת איותיאה עם הנהר צ'או פריה ושרידי ממלכת קמר (קמבודיה), המופיעה בצורת מקדשים, פסלים, כיתובי סלע מדהימים ופיתוחי כסף מהיפים שנראו מעולם. ממלכת לאנה, ערש הקמת תאילנד, מתוארכת למאה שלפני הספירה, אך הממצאים החותכים נמצאו רק לפני 760 שנים.

בשנה זו החל המלך ראמה

הנג קאנג את שלטונו על

ממלכת לאנה. השלטון היה על בסיס בודהיסטי טהור, האמונה העיוורת בטאהרוודה המקורית מהודו/סין. העם התאי, אז והיום, הוא עם ממושמע מאוד המקיים טקסים בודהיסטים קבועים. ילד, משחר לימודיו, מדקלם כלבוקר ברכות על האוכל, על אור היום, התודה לבודהה,האיחוד הלבבי בין האדם לסובב

אותו. המלך קבע את ראש

השנה כיום חגיגה לאומית

ועם השנים היות ומתחילה עונת

המונסונים (גשמים בין היתר) הוחל חג הגשם וביחד החלו שלוה ימי חג. בעבר, לקראת ראשהשנה התאי, החלה בניית מקדשים, רק בצ'אנג מאי יש יותר מ-300מקדשים! שאר

הלאומים בתאילנד, הודו, סין, קמבודיה, לאוס,

ויאטנם ומיאנמר (בורמה)

קיבלו אישור לבנות מקדשים

בתקופה זו, מה שהופך את החג הזה לחג כלל לאומי בתוך תאילנד. בממלכת סוקותאי ואיותיאה המשיך החג ביתר שאת, נזירים כתבו סיפורי חיים במערות ובציורי קיר מדהימים. שווה להקדיש זמן בהגעה מבנגקוק לצפון במעבר על פני ממלכות אלו באוטובוס/רכב וכו' רק כדי לראות גאוה לאומית אמיתית מהי.

ראש השנה התאילנדי בהווה

נגיע להווה ,לצורת החגיגה וההוויה התאילנדית. חג זה מתחיל שבוע לפני ביום, אבל על הממלכות האבודות שלא ישובו עוד( כל שנה בתאריך 6/4). בתאריך זה תאילנד סגורה,והעם כולו מקיים טקסים רבי משמעות והוד ובו חולקים כבוד

לשלושת המלכים, שעיצבו

את דמותה של תאילנד.

מלך לאנה, סוקותאי ואיותיאה . ראש השנה התאילנדי (חג המים הידוע), הנמשך שלושה ימים, נפתח בתהלוכות ענק ברחובות המתחילות מקצה עיר לקצה השני. הרחובות נסגרים

לסירוגין על ידי המשטרה,נ א להתאזר

בסבלנות. תושבים מכל

הכפרים, המכינים חודש מראש

את המרכבה שלהם, מציגים לגאוה את מורשתם ותוצרתם.בכל מרכבה תופיע דמות של בודהה, בצורה כזו או אחרת, המסביבה פרי האדמה המגודל במהלך השנה על ידי התושבים.

גאוותם של תושבי הכפרים, שהם הרוב

שלתושבי תאילנד, היא ביכולתם

להוכיח של מי המרכבה המוצלחת

יותר, למי יש את התוצרת המבורכת יותר. כמובן שישנה תחרות המאורגנת על ידי הראשות המוניציפלית. על המרכבות מצויירים סמלי הכפר והחיבור ביניהם לבודהה. כל התושבים

מסודרים משעות הבוקר המוקדמות בשני

טורים משני צידי הדרך

ובידיהם דליי מים להשקות

את המרכבות, סמל לפוריות והצלחה מתמשכת לתוצרת טובה לכל השנה. התייר הממוצע עומד ופוער עיניו בתדהמה, לנוכח העוצמה המופגנת מולו. מסעדות, חנויות וכל דוכן

נודד (ולא חסרים כאלו)

משפריצים מים על האנשים

מסביבם (ממש כמו בחג השבועות בישראל) ומוכרים תשורות, המסמלים את החג במחירים סמליים. מים, פרחים, פירות, דמויות בודהה, שרשראות, קמיעות וכו'. החגיגה מתחילה

בשעה 9 בבוקר ונמשכת בתהלוכת המרכבות עד 12 בצהריים.

באותה שעת בוקר מתחילות

חגיגות במקום אחר ליד הנהר

המקומי. סביב הנהר ממוקמים עשרות אלפי אנשים ובידיהם כלים להתזת מים מכל סוג

העולה על הדעת. דליים, משפכים, רובי ואקדחי מים,

קופסאות שימורים, צינורות מים,

בקבוקים וכל כלי אחר העולה על

הדעת. יום לפני כן, במקומות שהנהר הוא מלאכותי, דואגת הראשות המקומית להביא מיכליות מים וממלאה את הנהר. יש לזכור שחלק גדול מהתושבים המקומיים יבלה בתוך

הנהר ברוב שעות היום. מהכפרים מגיעים רכבי משא מיושנים ועליהם

כמויות בלתי אנושיות של אנשים

המצויידים ב"כלי מלחמה" בצורת

חביות ודליי מים וממלאים אותם בנהר ומסתובבים בכל העיר ומשפריצים על כולם. ביום זה מתחיל לרוב לרדת גשם עם טמפרטורה גבוהה, ככה שהמים שישפריצו עליך, התייר, יהיו מרעננים.

הבארים, בניגוד לכל ימות

השנה, נפתחים כבר בשעה

מוקדמת. יש לזכור כי התאילנדי

הממוצע שותה בירה כבר בשש בבוקר. בשבילו זו חוויה שיש באפשרותו לשבת בצורה מסודרת בבארים המפוזרים בעיר.בבארים מתחילות החגיגות בבוקר, מלוות במוסיקה

רועשת,

שתיית משקה חריף וריקודים

ללא הפסקה. עגלות קרח מסתובבות

ברחובות ומוכרות את מרכולתן לכל דורש. בבארים ישנן חביות ענק המוכנות יום לפני וכן צינרות מים. הקרח מוכנס לחבית ומים מוזרמים לתוך החבית באופן קבוע וכך נוצרים לנו מי

קרח (בתאילנדית-נם קאנג) כהלכה, המושפרצים ללא

הפסקה על באי הבארים,

העוברים ושבים ועל כל רכב נוסע.

המלצהאישית – כל שנה אני "שוכר" לי ילד קטן המסתובב איתי על האופנוע במהלך היום ובכך אני מקטין למינימום את כמות המים שישפריצו עליי… למרות החגיגות, כאשר משפחה נמצאת עלהאופנוע (כן כן, תמצאו ברחובות עם אופנועים הנושאים עליהם 5 אנשים!

כשהנהג מחזיק

תינוק בן יומו, מדבר בטלפון

ואשתו משקה אותו בבירה…בו

זמנית) לא יושפרץ עליהם מים מחשש לילדים. בימים אלה נא להצטייד באקמול צינון/התקררות, מבטיח לכם כי תצטרכו אותם.

ימים אלה הם מהימים הקדושים בשנה. בימים אלה מתקיימים טקסים עתיקים

מרשימים בניצוחו של הנזיר

המבוגר בכל מקדש. בימים אלה

תפגשו לראשונה את הנזירים משוחררים וצוחקים. גם הם ישפריצו עליכם מים תוך קריאות בתאילנדית "חוטוט חא, חוטוט חא" סליחה, סליחה. הנזירים מקיימים שיעורים מיוחדים

באנגלית על מסורת תאילנד ולאו דווקא על

מקומו של בודהה. יש לציין

כי הבודהיזם אינו מופץ על ידי

התאילנדים החוצה והם אינם שמחים לשתף את הזרים בדרכו. לעולם לא יושפרצו מים על גופו של הנזיר, אלא רק על ידו המושטת. נא להקפיד על כלל זה. השפרצת מים על נזיר היא

חריגה מההתנהגות המקובלת. אין בצידה עונש לזר,

אבל תאילנדי שחייך אליך קודם

לכן, יפסיק לחייך ויגער בך.

חגיגות השפרצת המים יסתיימו על השעון כל יום בשעה 22:00 על פי הוראת הרשויות והתאילנדים מקפידים על כך לחלוטין. אך כמובן חיי הלילה רק מתחילים, ללא מים אך

עםהרבה בירות… בשלושת הימים הללו נהרגים הכי

הרבה תאילנדים בתאונות

דרכים בגלל שכרות. נא להשאר

על מדרכות מסודרות וצמוד לקהל. שוטרים נמצאים בצמתים מרכזיים כדילהסדיר מעבר בשלום של הולכי רגל ומכוניות, לא יחד כמובן…

היכן? כיצד להגיע? כתושב צ'אנג מאי אוכל לפרט לכם מקומות להלן: תהלוכות מתחילותמתחנת הרכבת (בתאילנדית-סטאני רוט פאי) ונעות על כביש למפון-נהר הפינג. הן עולות מעל הגשר על הנהר וממשיכות על

רחוב טאפה. בהגיען לצומת שלרחוב טאפה, פונות שמאלה לרחוב

קושסאן (הפניה ימינה לרחוב

שייפום אסורה, חד סטרית),

שהוא הרחוב שלימינו יש נהר. התהלוכות ממשיכות ופונות ימינה לרחוב ראט שיאנג סין,עד סופו. שם הן נעות לאט לאט…(לכל בעלי הרכב).

בארים – רחוב לויקרוי, המקביל לרחוב טאפה, איסט ריבר, מעברו השני של נהר הפינג. העיר העתיקה, בהמשך רחוב טאפה (מכוניות לא יכולות לנוע אבל אנשים כן). אבן ביץ', בתוך העיר העתיקה. לכל המקומות ניתן להגיע ברגל (רצוי).כולם קרובים לשוק הלילה,בית חב"ד.

קיים איסור על צילום,העתקה או פרסום באתר אינטרנט אחר,ללא אישור במייל moshechiangmai@gmail.com

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Facebook

Get the Facebook Likebox Slider Pro for WordPress